החלטה בתיק ע"מ 51/05

1. בפניי ערעור על החלטתו של הנשיא הנכבד של בית הדין קמא, שבה הורה על מעצרו הממשי של המערער, טור' מיכאל ספיאשווילי, עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2. נגד המערער הוגש לאחרונה כתב אישום, שבו מיוחסת לו עבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955 (להלן: חש"ץ), בגין היעדרות משירות (מבסיס הקליטה והמיון) החל מתאריך 20/8/95 ועד לתאריך 7/11/05.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה הצבאית להאריך את מעצרו הממשי של המערער עד תום משפטו. באת-כוחו המלומדת דאז של המערער השאירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית הדין. נשיא בית הדין נעתר לבקשה "לאור מהות העבירה המיוחסת לנאשם, ולנוכח עמדת הצדדים".

3. בפועל, גם באת-כוחו המלומדת דהיום של המערער אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה.

למעשה, אין חולק כי המערער הוא משתמט גיוס במשך כעשר שנים, שכן הוא נקרא להתייצב לשירות עוד בשנת 1995, אך לא עשה כן. המערער נישא בשנת 2000, והוא שינה מספר פעמים את כתובתו, ולכן חרף הניסיונות לעוצרו במהלך עשר השנים האחרונות - הוא נעצר אך לאחרונה.

באמרתו הסביר המערער, כי הוא עלה לארץ בשנת 1993, וכי לאחר שקיבל צו גיוס, הוא פנה ללשכת הגיוס ומסר שהוא מפרנס את משפחתו, באשר אביו נפטר עוד בהיותו ילד; אך, כלשונו: "לא ממש עזרו לי ולא קיבלתי אף פתרון לעניין... לא התייצבתי לאור הבעיות. עם הזמן שעבר האמת שכבר שכחתי מכל העניין...".

4. הסניגורית הדגישה בטיעוניה, בכתב ובעל-פה, בין היתר, כי המערער הינו נשוי ואב לשניים, שהצעיר ביניהם הוא בן פחות משנה; וכי הוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי; וכן כי "מצבו המשפחתי אינו מאפשר את מעצרו", באשר "הוא המפרנס היחידי". על כן, עתרה הסניגורית להסתפק בחלופת מעצר בביתו; או לחלופין, להורות על מעצרו-הפתוח של המערער בבקו"ם.

5. מנגד, לדעת התובעת הצבאית המלומדת, אין מקום להסתפק בחלופת מעצר, מה גם שאין סמכות להורות על מעצר-בית של חייל בשירות סדיר. התובעת הוסיפה, כי מתקיימות בעניינו של המערער עילות מעצר אחדות, וכי קיימת חזקה לפיה המערער ייעדר שוב מהשירות ויימלט מהדין, אם ישוחרר ממעצר, אף למעצר-פתוח; וחזקה זו אינה נסתרת במקרה דנן, בשים לנסיבות ההיעדרות.

6. לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים ואת טיעוניהם של באי-כוח שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

כאמור, אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה.

בנוסף לכך, מתקיימות במקרה דנא שלוש עילות מעצר: בראש ובראשונה, החשש הסביר להימלטות המערער מהדין; והחשש הסביר שהמערער ישוב וייעדר מן השירות שלא ברשות; ובנוסף לכך ולמעלה מהצורך, גם העילה הצבאית של הפגיעה במשמעת הצבא (ראו והשוו: ע"מ/15/97 טור' דמרי נ' התובע הצבאי הראשי; בג"ץ 4089/97 דמרי נ' מפקד בסיס כליאה 394 צה"ל (לא פורסם); ע"מ/41/98 טור' שפירא נ' התובע הצבאי הראשי; ע"מ/9/01  טור' ברניק נ' התובע הצבאי הראשי; ע"מ/11/03 טור' מנשרוב נ' התובע הצבאי הראשי).

עם זאת, בחנתי את עתירת הסניגורית להסתפק בחלופת מעצר.

ראשית יצוין, כי מאחר שהמערער הינו חייל בשירות סדיר (וראו לעניין זה הוראת סעיף 35 לחוק שירות בטחון [נוסח משלוב], התשמ"ו - 1986) - אין ניתן לשחררו בערבות או ל"מעצר-בית", כי אם אך למעצר-פתוח ביחידתו (ראו סעיפים 243א ו- 244 לחש"ץ; מ' לוי "האם חומרת העבירה מהווה עילת מעצר בצבא? בחינה מחדש של עילות המעצר בצבא לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ו'חוק המעצרים''' משפט וצבא 15 (התשס"ב) 193, בעמ' 260-258).

לגופו של עניין, בשים לב לתקופת ההיעדרות הארוכה וליתר הנסיבות של המקרה דנא, אין מקום להסתפק בחלופת מעצר, של מעצר-פתוח.

כאן המקום לציין, כי המערער מסר באמרתו, כי לאור מצבו המשפחתי הקשה (אשתו אינה עובדת, לו כאמור שני ילדים, וכן רובצים עליו חובות כספיים) - "אינני במצב היום המאפשר לי להתגייס", כלשונו.

נמצא, אפוא, כי קיימת חזקה שבעובדה, לפיה אם ישוחרר המערער למעצר-פתוח, הוא עלול להימלט מהשירות ומהדין, וחזקה זו אינה נסתרת במקרה זה.

7. סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום, ‏‏ט"ו חשון תשס"ו, 17 נובמבר 2005, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

__________________                                                                                            מרדכי לוי,              אל"ם